הרעיון הגדול
ריבונות עברית

בסיפור היהודי מדור לדור, הכרנו מעגל חוזר של מערכת יחסים בין עבדות לאדנות. בין עבדים היינו בארץ מצרים, לבין ״וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו״.  במעבר מגלות אכזרית לריבונות מעושרת, טעמנו את קצוות המוסר מכאן ומכאן.  אברהם אבינו נקרא ‘העברי’ מכיוון שהיה מן העבר השני, ודורות לאחר מכן, הסיפור של העם היהודי כבעל המפתחות, מתחיל ברגע שבו עברנו ממצב של עבדות למצב של חירות בדרך לארץ ישראל.
2,000 שנים אחרי גלות נוספת, חזרנו לבית שלישי אדונים עם תודעה של עבדים, כי היינו שם מהצד השני. כשביקשנו להאיר לעצמנו את יסודות החירות, הצדק והשלום בחרנו בחזונם של נביאי ישראל, כשעשינו לנו משפט נצמדנו למשפט העברי, ואולם, מערכת ההפעלה הבסיסית שלנו, הדרך בה אנו חושבים ופועלים, דווקא היא הושאלה ממקורות זרים. חברת המופת שעליה חלמו הסבים והסבתות שלנו, המורכבת מסט ערכים יהודי אוניברסלי, נתקלה בכל עת בעניין דחוף יותר. מלחמה קיומית ואיום כמעט נצחי שלא מאפשר מרווח טעות, הניחו לנו לייבא מודלים שלמים או סלי ערכים ממקומות אחרים שלא מתאימים לנו ולמרחב בו אנו חיים.
עד שתגיע לגבורות – ישראל חייבת לצאת מהארון הלאומי שלה – אלפיים שנה של חוויות מצטברות מניחות מודל הפעלה ישראלי ייחודי שיש בכוחו לעשות כאן חברת מופת.